The mitzvah to write a Torah scroll (מצוות כתיבת ספר תורה)

The mitzvah to write a Torah scroll (מצוות כתיבת ספר תורה) 

Sefer Devarim 31/19:
וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֨עַן תִּֽהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ 

Therefore, write down this poem and teach it to the people of Israel; put it in their mouths so that this poem may be my witness against the people of Israel.

Gemara Sanhedrin 21B:
וכותב ספר תורה לשמו: תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו 
§ The Mishna teaches that the king writes a Torah scroll for his sake. The Sages taught in a baraita (Tosefta 4:4): The king fulfills the mitzva provided that he does not beautify himself with the Torah scroll of his ancestors for this purpose, i.e., he must write his own scroll. 
אמר (רבא) אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו שנאמר (דברים לא, יט) ועתה כתבו לכם את השירה איתיביה אביי וכותב לו ספר תורה לשמו שלא יתנאה בשל אחרים מלך אין הדיוט לא 

Rava says About the mitzva for every Jew to write himself a Torah scroll, even if a person's ancestors left him a Torah scroll, it is a mitzvah to write a scroll of one's own, as it is stated: "Now, therefore, write for yourselves this song and teach it to the children of Israel" (Deuteronomy 31:19). Abaye raised an objection to him from a baraita concerning the king's Torah scroll: And he writes himself a Torah scroll for his sake so that he does not beautify himself with the Torah scroll of others. Read precisely; this indicates that a king, yes, is included in the halakha not to have a scroll inherited from his ancestors suffice, but an ordinary person is not. 

לא צריכא לשתי תורות וכדתניא (דברים יז, יח) וכתב לו את משנה וגו' כותב לשמו שתי תורות אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו 

The Gemara dismisses Abaye's objection: No, the ruling of that baraita is necessary to teach that the king is commanded to write two Torah scrolls; he writes one scroll as does any Jew, and he writes an additional scroll because he is king. And this is as it is taught in a baraita: The verse states: "That he shall write for himself a second Torah in a scroll, out of that which is before the priests the Levites" (Deuteronomy 17:18). This teaches that he writes for his sake two Torah scrolls, one that goes out and comes in with him at all times, and one that is placed in his treasury. 

Meiri (ibid)
מצות עשה על כל אדם לכתוב ספר תורה לעצמו ואפילו הניחו לו אבותיו א"כ מה המלך יתר עליו שהמלך אם לא הניחו לו אבותיו צריך לכתוב שנים כמו שבארנו ספר תורה זה שהמלך מביא עמו לא משנה תורה בלבד אלא כל התורה כאותה שמונחת בבית גנזיו ולא נאמר משנה התורה אלא שהיא שנייה אצלו לאותה שבבית גנזיו:

Ben Yehoyada (ibid.)
אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ לָאָדָם אֲבוֹתָיו, סֵפֶר תּוֹרָה, מִצְוָה לִכְתֹּב מִשֶּׁלּוֹ. נראה לי בס"ד דלאו מתיבת לָכֶם (דברים לא, יט) מפיק לה דרצונו לומר לכם משלכם כמו שאמרו גבי לולב (סוכה כט: ) דהא אפילו הניח לו אביו דשלו חשיב שזכה בה מדין ירושה גם כן אמרו מצוה לכתוב משלו, אלא נראה לי דמפיק לה מדכתיב 'כִּתְבוּ' ולא כתיב 'קְחוּ' שמע מינה דבעינן כתיבה חדשה לכל חד וחד.

Sefer HaMitzvos, Positive Commandments 18
היא שצונו שיהיה כל איש ממנו כותב ספר תורה לעצמו ואם כתבו בידו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, ואם אי אפשר לו לכותבו צריך שיקנהו או ישכור מי יכתבהו לו, והוא אמרו כתבו לכם את השירה הזאת. ואין מותר לכתוב אותה פרשיות פרשיות כי רצה באמרו את השירה כל התורה שכוללת זאת השירה. ולשון גמרא (סנהדרין כ"א:) אמר רבה אע"פ שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לו לכתוב משלו שנאמר כתבו לכם איתיביה אביי כותב לו ספר תורה לעצמו כדי שלא יתגאה בשל אבותיו מלך אין הדיוט לא. והיתה התשובה לא נצרכה אלא לשתי תורות כדתניא וכותב לו שתי תורות, כלומר שהפרש יש בין מלך והדיוט כי כל איש חייב לכתוב ספר תורה אחד והמלך שנים כמו שהתבאר בפרק שני מסנהדרין (שם). וכבר התבארו משפטי מצוה זו, רוצה לומר כתיבת ספר תורה ותנאיה בפרק שלישי ממנחות ובמסכת שבת פ' ט"ז. (אתם נצבים, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה):  

That is, He commanded us that every man among us should write a Torah scroll for himself. And if he writes it with his hand, Scripture accounts it to him as if he received it at Mount Sinai. But if he can't write it, he should buy it or hire someone to write it for him. And this is His saying, "Write for yourselves this song" (Deuteronomy 31:19). And it is not permitted to write [only] sections. When He said "this song," He intended the whole Torah, which includes this song (of Haazinu). And the language of the Gemara (Sanhedrin 21b) is, "Rabbah said, 'Even if his ancestors left him a Torah scroll, it is a commandment to write a scroll of his own, as it is stated, "write for yourselves."' Abaye raised an objection to him (from a baraita concerning the king's Torah scroll), '"And he writes himself a Torah scroll for himself so that he does not become proud from the Torah scroll of his ancestors." A king, yes, but an ordinary person, no!'" And the answer was, "No, [the ruling of that baraita] was only necessary [to teach that the king is commanded to write] two Torahs; as it is taught in a baraita, 'And he must write two Torahs for himself.'" This means that the difference between a king and an ordinary person is that every man is obligated to write a Torah scroll, whereas a king, two - as explained in the second chapter of Sanhedrin. The regulations of this commandment - meaning to say, the writing of a Torah scroll and its stipulations - have already been explained in the third chapter of Menachot and Shabbat, Chapter 16. (See; Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll.) 

Piskey HaRosh Sefer Torah 1
The mitzvah was given for two reasons. The first is that in writing the Torah in ink on the parchment, there is a continuation of Israel's tradition and the passing on of the testimony of "the event of Mount Sinai." The second reason is that Torah scrolls are in the hands of every person in Israel, and anyone who wants to study them will be able to do so.

Igros Moshe Yore De'a Igrot Moshe YD 1:163, 164
Most of the latter Poskim rule that women are exempt from the mitzvah of writing a Torah scroll in principle, but if they wish to participate in financing one, a blessing will come upon them. 

Rambam (Sefer Torah 7:1):
מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא יט) ״וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה״. כְּלוֹמַר כִּתְבוּ לָכֶם תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁירָה זוֹ, לְפִי שֶׁאֵין כּוֹתְבִין אֶת הַתּוֹרָה פָּרָשִׁיּוֹת פָּרָשִׁיּוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו סֵפֶר תּוֹרָה מִצְוָה לִכְתֹּב מִשֶּׁלּוֹ. ואִם כְּתָבוֹ בְּיָדוֹ הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ קִבְּלָהּ מֵהַר סִינַי. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִכְתֹּב אֲחֵרִים כּוֹתְבִין לוֹ. וְכָל הַמַּגִּיהַּ סֵפֶר תּוֹרָה וַאֲפִלּוּ אוֹת אַחַת הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ כְּתָבוֹ כֻּלּוֹ: 

It is a positive commandment for every Jewish man to write a Torah scroll for himself, as [implied by the commandment (Deuteronomy 31:19)]: "And now, write down this song for yourselves," i.e., write down the [entire] Torah which contains this song. [The basis for this interpretation is] that the Torah should not be written passage by passage. Even if a person's ancestors left him a Torah scroll, it is a mitzvah to write one himself. If a person writes the scroll by hand, it is considered as if he received it on Mount Sinai. If he does not know how to write himself, [he should have] others write it for him. Anyone who checks a single letter of a Torah scroll is considered as if he wrote the entire scroll.

Tur, Yoreh Deah 270
מצות עשה על כל אדם מישראל שיכתוב לו ס"ת     ומאד צריך לחזר אחריה דאמר רבי יהושע בן לוי הלוקח ספר תורה מן השוק   כחוטף מצוה מן השוק  כתבו או שהגיה בו אפילו אות אחת כאילו קבלה מהר סיני      וכל שכן שאין לו למוכרה אפילו יש לו הרבה מהם  ואפילו למכור ישן  כדי לקנות חדש אסור      אפילו אין לו מה יאכל     ומיהו אם צריך למוכרה  כדי ללמוד תורה או לישא אשה ואין לו דבר אחר למכור שפיר דמי      וכת' א"א הרא"ש ז"ל שזה לא נאמר אלא לדורות הראשוני' שהיו כותבין ס"ת ולומדי' בה אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחים אותו בבית הכנסת לקרות בהם ברבים   מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן הוא ובניו. מצות כתיבת התורה היא כדי ללמוד בה דכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ועל ידי הגמרא ופירושה ידע פירוש המצות והדינין על בוריים לכן הן הן הספרים שאדם מצווה לכותבם  וגם שלא למוכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה:  

It is a mitzvah incumbent on every Jewish man to write a Torah scroll, and seeking [an opportunity] to perform it is essential. As Rabbi Joshua ben Levi says, "One who buys a [ready-made] Torah Scroll is like one who grabs a mitzvah in the marketplace." [On the other hand] One who writes it himself or corrects even one letter is counted as if he received it directly from Mt. Sinai. He shouldn't sell his Torah, even if he has many, and it is even forbidden to sell an old scroll to buy a new one or even [to buy food]. However, he is permitted to sell a Torah scroll to learn Torah or to get married if he has nothing else to sell. My master, my father, the Ro" sh, of blessed memory, wrote that this was written only for the earlier generations, who would write a Torah scroll and learn from it. But nowadays, when we write a Torah scroll and leave it in the synagogue to read from it publicly, it is a positive mitzvah incumbent on all Jews who have the means to do so to write [copies] of the Torah, the Mishnah, and the Gemara and their commentaries, and to study from them - him, and his sons. For the mitzvah of writing a Torah is to learn from it, as it says (Deut. 31:19), "and teach it to the people of Israel, place it in their mouths." The Gemara and its explanation will teach about the mitzvot and the laws. Hence, these are the books that a person is commanded to write and not to sell unless it is [to raise the money] to study Torah or marry a woman.

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 270
שכר מצות כתיבת ס"ת. ובו ב' סעיפים:
מצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ספר תורה ואפילו הניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו ואינו רשאי למכרו אפי' יש לו הרבה ספרי תורה (ואפילו אין לו מה יאכל רק ע"י הדחק) (הגהות מיימוני פ"ו) ואפילו למכור ישן כדי לקנות חדש אסור אבל ללמוד תורה או לישא אשה מותר למכור אם אין לו דבר אחר למכור: הגה וה"ה לצורך פדיון שבויים מותר למכרו (גם זה שם ותוס' פ"ק דב"ב ואגודה שם) ועיין באלו הדינים בא"ח סימן קנ"ג שכר לו סופר לכתוב לו ספר תורה או שקנאו והוא היה מוטעה והגיהו הרי זה כאלו כתבו (ב"י בשם נ"י) אבל לקחו כך ולא הגיה בו דבר הוי כחוטף מצוה מן השוק (טור בשם ריב"ל פרק הקומץ) ואינו יוצא בזה: 

1) [There is] a Positive Commandment on every Jewish man to copy a Torah Scroll for himself. Even if his ancestors bequeathed one to him, he is still commanded to copy [a scroll] of his own. Even if he owns many Torah Scrolls, he is not permitted to sell it [a Torah Scroll]. ([This stands] even if he does not have what to eat. [A Torah Scroll can be sold] only under the most dire circumstance)(Haghoth Maimoni Chapter 6). Even selling an old [Torah Scroll] to buy a new [Torah Scroll] is forbidden. However [if the scroll is sold to acquire funds] to study Torah or marry a woman, the sale is permitted if the seller has nothing else to sell. Note: For redeeming Jewish captives it is allowed to sell [a Torah Scroll] (See Tosfoth Bava Bathra chapter 1 beginning with "ואגודה שם", and Orah hayim 153). [If] he hired a scribe to copy a Torah Scroll for him or [If] he bought [a Torah Scroll] with copying errors and he proofread it, it is as if he copied [the Torah Scroll] himself (Beith Yosef quoting Nimukei Yosef). However [if] he bought it as is [with errors] and did not proofread it at all, it is like he abducted a Mitzva from the market, and he does not fulfill his obligation [of copying a Torah Scroll] (Tur quoting Rabbi Yehoshua ben Levi from Menahoth chapter 2)    

האידנא מצוה לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהן ולא ימכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה: 

2) Nowadays the commandment is to copy the five books of Moses, the Mishna, and the Talmud with its commentaries. [These books] can only be sold [to gather funds] to study Torah or to marry a woman.

Beur HaGra
האידנא כו'. שעיקר הכתיבה משום ללמוד בה וכמ"ש ועתה כתבו כו' ולמדה כו' ולדידהו לא חיתה נכתבת אלא תורה שבכתב כמ"ש בפ' הנזקין (ס' ב') ובתמורה דברים שבע"פ כו': 
(ליקוט) האידנא כו'. עבב"י וכ"כ המ"מ וכן עיקר וכ"כ ט"ז (ע"כ):

Pitchei Teshuva
כל איש. עיין בתשובת בית אפרים חי"ד סימן ס"ב לענין כתיבת ספר תורה בשותפות אם יוצאין ידי חובתם ע"ש ועיין בספר פרדס דוד מהרב דוד דישבעק ז"ל פרשת כי תצא שגם הוא ז"ל נסתפק בזה דדלמא בעינן כולו משלכם להוציא שותפות כמו דאיתא גבי אתרוג במסכת ב"ב דף קל"ז עיין שם (ואף דבא"ח סימן תרנ"ח ס"ז בהג"ה כתב ודוקא שלא קנו לצורך מצוה כו' שאני התם דכל אחד אינו צריך לו רק בעת נטילתו לצאת בו משא"כ הכא דכל אחד צריך שיהיה הס"ת שלו בכל עת ובכל שעה ופשוט הוא) ותמה מאד על מנהג העולם דפשוט הוא בעיני כל בחברות שכותבין ס"ת בשותפות דכל אחד יוצא בו ושוב כתב להוכיח קצת כמנהג העולם דיוצאין בשותפות ע"ש: 

איש מישראל. עיין בתשובת שאגת אריה סימן ל"ה לענין אם גם נשים חייבות במצוה זו של כתיבת ס"ת כאנשים או לא ע"ש:

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 270
ולעניות דעתי נראה דהשירה היא התורה, ולפעמים כוונתה רק על השירה בלבד, כדמוכחי קראי שמתחיל "כתבו לכם את השירה הזאת וכו' ויכתב משה את השירה הזאת וכו' וילמדה את בני ישראל. ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הזאת וכו' עד תמם וכו' לקוח את ספר התורה הזה וכו' וידבר משה וכו' את דברי השירה הזאת עד תמם". והרי מקודם כתיב "וילמדה את בני ישראל". אלא ראשונה קאי אשירה, והשנייה על כל התורה. לכך כתיב "עד תמם" כמו מקודם בדברי התורה. דהתורה היא שירת העולם, ויש שירות פרטיות: שירת הים, שירת האזינו. ודייק ותמצא קל.) (ובנדרים לח משמע להדיא כן, עיין שם.)

אם נשים חייבות בכתיבת ספר תורה אינו מבואר בפוסקים. ואחד מן הגדולים כתב שחייבות (שאגת אריה סימן ל"ה), דכתיבת ספר תורה אינו תלוי בתלמוד תורה, שהיא מצוה בפני עצמה. וראיה ברורה לזה: דאם המצוה הוי רק משום תלמוד תורה, למה אינו יוצא בספר תורה שהניח לו אביו? ואי משום שאינן מצוות על כל המצות, הרי גם ישראלים אינם מצווים על מצות הכהנים. ואי משום שפסולות לכתוב ספר תורה כמו שיתבאר, ואי סלקא דעתך שחייבות בכתיבתן – למה פסולות בכתיבתן? אך גם זה אין ראיה, שהרי במזוזה נשים חייבות ועם כל זה פסולות לכותבן. אלא גזירת התורה היא ואין עניין זה לזה.

יש מהגדולים שנסתפקו אם שנים יוצאין ידי חובתן כשכותבין ספר תורה בשותפות. ולעניות דעתי נראה ברור שאין יוצאין. חדא: דכל מצות עשה שצותה התורה היא על כל אחד מישראל לבדו. וכל מצוה שהתורה הרשה בשותפות, כמו לישב שנים בסוכה אחת – יש על זה דרשא בסוכה (סוכה כז א), עיין שם. ועוד: דבלולב כתיב "לכם", וצריך כל אחד לבדו להיות לו לולב ואתרוג, כמו שכתוב ריש פרק "לולב הגזול". והכא נמי דכתיב: "כתבו לכם", וצריך לכל אחד לבדו. ועוד ראיה מהך דסנהדרין שהבאנו, שמקשה על רבה ממשנה דמלך כותב לו ספר תורה לשמו ומברייתא, עיין שם. ואם נאמר דהדיוט יוצא בשל שותפות, לימא דזהו ההפרש בין מלך להדיוט, דמלך אינו יוצא בשל שותפות והדיוט יוצא? ועוד ראיה מאחד מהגדולים הקודמים, שכתב דהכותב ספר תורה ומוסרה לבית הכנסת שתהיה של הקדש בית הכנסת – לא יצא ידי חובה (ת"ח בסנהדרין שם). ואי סלקא דעתך דיוצא בשותפות, למה לא יצא ידי חובה? הא גם לו יש חלק (וכן כתב הגאון רבי עקיבא איגר). ועוד ראיה: דהא אפילו בשל אבותיו לא יצא, שעתה הוא כולה שלו, כל שכן בשותפות. והנה לדעת הרמב"ם שהיא מצוה בפני עצמה וודאי שכן הוא. אך לפי דעת הרא"ש והטור שהמצוה הוא רק מפני הלימוד, אולי יש לומר שיצאו שנים בספר תורה אחת. ומכל מקום העיקר נראה לי דלא יצא בשותפות. וזה שדרך העולם שחבורה אחת כותבים ספר תורה – הוא מצוה וזכות בעלמא, אבל לא שבזה יצאו ידי חובת המצוה. (ולהרא"ש שהמצוה הוא מפני הלימוד, נראה ודאי דנשים פטורות.) 
לפי מה שכתבנו בשם אחד מהגדולים, דהכותב ספר תורה ומסרו לבית הכנסת דלא יצא ידי חובה, ממילא דהוא הדין אם כתב ספר תורה ונאבדה או נגנבה, דחייב לכתוב אחרת. אבל כמה חלקו בזה, וסבירא להו דכיון שכתב פעם אחת, אפילו מסרה לציבור ואפילו נאבדה – יצא ידי חובה (פתחי תשובה סעיף קטן ג בשם בני יונה ופ"ד וק"נ). ולי נראה דזה תלוי גם כן בדעות שבארנו: דהלרמב"ם יצא ידי חובתו, אבל להרא"ש דעיקר המצוה היא מפני הלימוד – בוודאי לא יצא, דהיאך ילמוד בה והיא איננה אצלו? ולפי זה להרא"ש דעיקר המצוה הוא החומשים ומשנה וגמרא, אם כתבן או קנאן ונגנבו ממנו, או מסרן לרבים – חייב לקנות אחרים כדי שילמוד בהם. 
יש מן הגדולים שכתב שיכול להיות שעתה פטורים ממצוה זו, משום דאנן לא בקיאין בחסירות ויתירות, כדאמרינן בקידושין (קידושין ל א). ורק מדרבנן חייבים (שאגת אריה סימן ל"ו). ואני תמה מאוד על זה, שהרי הרמב"ם וכל הפוסקים הביאו דין זה עתה שהוא דין תורה. ועוד: דאם כן יכולנו לפטור מכמה מצות שיש בהם ספיקות רבות, כמו במצות תפילין וכיוצא בזה. אלא וודאי דאחרי רבים להטות, וההלכה כן היא. והכא נמי הרי נתחברו ספרים רבים על מסורת בחסר ויתר, וקרי וכתיב, ואחרי רבים להטות. ועוד ראיה ברורה מהא דפריך בבכורות (בכורות יז א), למאן דסבירא ליה דאי אפשר לצמצם בידי אדם, איך צוה ה' לעשות ארון וכלים במידה כך וכך, והא אי אפשר לצמצם? ומתרץ: רחמנא אמר עביד, ובכל דמצית למיעבד – ניחא ליה, עיין שם. והכא נמי כן הוא: רחמנא אמר לכתוב ספר תורה כפי יכולתינו, וניחא ליה (כן נראה לי ברור לדינא).

Beis HaLevi 1:6 
the Beis HaLevi answers that women aren't obligated to learn the torah. While it is true that they are compelled to know about the mitzvot they are obligated to, that's only as a preparation for fulfilling the mitzvah, but not as a part of the mitzvah of learning torah in general. The obligation of men to learn the torah is all-encompassing; they are obligated to know all of the torah, even about the mitzvot that aren't relevant to them. 

Sefer HaChinukh, 613
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לְפִי שֶׁיָּדוּעַ בִּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם עוֹשִׂין כָּל דִּבְרֵיהֶם לְפִי הַהֲכָנָה הַנִּמְצֵאת לָהֶם, וְעַל כֵּן צִוָּנוּ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל סֵפֶר תּוֹרָה מוּכָן אֶצְלוֹ שֶׁיּוּכַל לִקְרוֹת בּוֹ תָּמִיד וְלֹא יִצְטָרֵךְ לָלֶכֶת אַחֲרָיו לְבֵית חֲבֵרָיו, לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם, וְיֵדַע וְיַשְׂכִּיל בְּמִצְוֹתָיו הַיְּקָרוֹת וְהַחֲמוּדוֹת מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. וְנִצְטַוִּינוּ לְהִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו, לְמַעַן יִרְבּוּ הַסְּפָרִים בֵּינֵינוּ וְנוּכַל לְהַשְׁאִיל מֵהֶם לַאֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִקְנוֹת, וְגַם לְמַעַן יִקְרְאוּ בִּסְפָרִים חֲדָשִׁים כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, פֶּן תָּקוּץ נַפְשָׁם בְּקָרְאָם בַּסְּפָרִים הַיְּשָׁנִים שֶׁיַּנִּיחוּ לָהֶם אֲבוֹתֵיהֶם. 

It is from the roots of the commandment [that it is that] since it is well-known that people do all of their things according to what is prepared for them. Therefore He, blessed be He, commanded that there be a Torah scroll prepared with him, that he can always read from it and that he not need to walk for it to the house of his fellow; "so that he will learn to fear the Lord," and know and understand His commandments that are more precious and desirable than much gold and fine gold. And we were commanded — every one of Israel — to make efforts about this, even if his fathers left him one. [This is] so that scrolls proliferate among us and we can lend them out to the one whose hand is not able to purchase it; and also so that every one of Israel read from new scrolls, lest their souls be sick of reading in the old scrolls that their fathers left them.

וְדַע בְּנִי, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הַחִיּוּב דְּאוֹרָיְתָא אֵינוֹ רַק בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה, אֵין סָפֵק שֶׁגַּם בִּשְׁאָר הַסְּפָרִים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ עַל פֵּרוּשׁ הַתּוֹרָה, יֵשׁ לְכָל אֶחָד לַעֲשׂוֹת מֵהֶם כְּפִי הַיְכֹלֶת, מִן הַטְּעָמִים שֶׁאָמַרְנוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו מֵהֶן רַבִּים. וְזֶהוּ דֶּרֶךְ כָּל אַנְשֵׁי מַעֲלָה יִרְאֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֵינוּ, לִקְבֹּעַ מִדְרָשׁ בְּבֵיתָם לְסוֹפְרִים לִכְתֹּב סְפָרִים רַבִּים, כְּבִרְכַּת הַשֵּׁם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם. 
And now, my son, that even though the primary obligation from Torah writ is only about a Torah scroll, there is no doubt that each one should also make [copies] of the other books that were composed about the understanding of the Torah — according to [his] ability — from the reasons that we said; and even if his fathers left him many of them. And this is the way of all God-fearing men of stature who were before us to establish a study hall in their house, for scribes to write many books, according to God's blessing that He gave them.